גזר דין בתיק ת"פ 1946-07-10

 (ללא הרשעה)

הנאשמת הודתה והורשעה בעבירות  של  תקיפה הגורמת חבלה של ממש ותקיפת שוטר.

על פי כתב האישום המתוקן, ביום 3.7.10,  הגיעה הנאשמת לביתה , כשהיא מצויה בגילופין, וכאשר אימה ואחותה הגיעו כדי לסייע לה להיכנס לבית, היא תקפה אותן, בכך שנשכה אותן בידיהן וגרמה להן חבלות של ממש, בדמות שטפי דם, סימני נשיכה ושריטות.

בהמשך, כאשר הגיעו למקום שוטרים, התנגדה הנאשמת למעצרה ובעת הנסיעה בניידת , תקפה את השוטר דני אגנייהו, בכך שנשכה אותו בזרוע ימין וגרמה לו לסימני נשיכה ושטף דם.

בעת הגעתה לתחנה, תקפה הנאשמת את הקצין, ששון בצון, בכך שירקה עליו מס' פעמים ופגעה בפניו ובכתף שמאל בעוד היא קורעת את בגדיה.

הנאשמת ילידת 1990, ואין לחובתה הרשעות קודמות.

הצדדים הגיעו להסדר ביום 2.12.10, במסגרתו עתרו לשליחתה לשירות המבחן , על מנת להמשיך בהליך טיפולי בו החלה במסגרת תיק המעצר , כאשר התביעה הצהירה, כי בשלב זה , עמדתה להרשעה , אך תשקול עמדתה שוב, בסוף ההליך הטיפולי.

בעניינה של הנאשמת הוגשו שני תסקירים מפורטים, אשר סקרו את נסיבות חייה שאינן פשוטות ואת התחברותה לחברה שולית וצריכת אלכוהול בכמויות גדולות, בנסיבות חברתיות.

שירות המבחן התרשם כי בתקופת התבגרותה של הנאשמת, התנהגותה אופיינה בדפוסים הרסניים בעת שתייתה לשוכרה וכי אמה התקשתה לשלוט על התנהגותה ועל רקע זה אירע הקונפליקט שהגיע לסיומו בכתב האישום.

במהלך חודש אוגוסט 2010, הופנתה הנאשמת לאבחון במסגרת עמותת אפשר, ואובחנה כסובלת משימוש לרעה באלכוהול, ושולבה בטיפול פרטני.

הנאשמת שיתפה פעולה באופן מלא, והטיפול למעשה ממשיך עד היום.

שירות המבחן שוחח גם עם בני משפחתה, אשר העידו על שינוי בהתנהגותה ותפיסותיה של הנאשמת וגם אמה, המתלוננת, העידה כי כיום מערכת היחסים ביניהן מבוססת על קרבה והערכה הדדית.

לאור גילה הצעיר של הנאשמת, ולמרות ששירות המבחן סבר כי אין השלכות ממשיות להרשעה על תפקודה הנוכחי של הנאשמת, המליץ שירות המבחן לבטל את הרשעתה, על מנת לחזק את השינוי בו החלה ואת כוחותיה ותפקודה, והמליץ להטיל עליה צו מבחן למשך שנה.

המאשימה התנגדה להמלצת התסקיר, לאור חומרת העבירות והעובדה שהאלימות הופנתה כלפי מס' גורמים.

הסנגורית עתרה לאמץ את המלצת שירות המבחן והדגישה את ההליך הטיפולי בו מצויה הנאשמת.

אין ספק כי  הנאשמת הורשעה בעבירות חמורות ,ועבירות של תקיפת שוטר, אף מקימות עונש של מאסר חובה ובנסיבות אלו, מעטים המקרים בהם בית המשפט יימנע מהרשעה.

בע"פ 2083/96 , תמר כתב נ' מדינת ישראל, קבע בית המשפט העליון , את השיקולים לנקיטה באי הרשעה, כאשר מחד עומד האינטרס הציבורי ומאידך, שיקולי השיקום של הנאשם, כאשר נקבע, כי אי הרשעה תבוא במקרים בהם בית המשפט משוכנע כי שיקולי השיקום של הנאשם שבפני, גוברים על האינטרס הציבורי הקשור בחומרת העבירה.

כבוד השופט לוין מנה את הנימוקים המביאים את שירות המבחן להמליץ על העדר הרשעה וקבע, כי הם מקובלים עליו.

בענייננו, אני סבורה, כי הנאשמת ממלאת אחר כל הרכיבים שנקבעו בהלכת כתב, הן לאור גילה הצעיר והן לאור ההליך הטיפולי המשמעותי בו שולבה, ואשר נועד לטפל במקור הרע , היינו , בשימוש לרעה באלכוהול, אשר למעשה, הביא את הנאשמת לבצע את העבירות.

נכון הוא, שבשלב זה, אין כל פגיעה קונקרטית עליה ניתן  להצביע בעתידה של הנאשמת, אולם, מאחר ומדובר בנאשמת צעירה מאד , אשר בעת ביצוע העבירה הייתה פחות מגיל 20, הרי שלא ניתן לדעת מה יהיו ההשלכות על עתידה, אם תורשע היום בדין.